ועדת התזונה האמריקאית מוסיפה חוקר נוסף עם קשרים לתעשיית האלכוהול

כשהאלכוהול כותב את קוד ה־דיאטה: מי באמת מחליט מה “בריא” עבור האמריקאים?

אם היינו מדברים על אפליקציה חדשה ולא על הגוף שלנו, כנראה שהסיפור הזה היה נשמע קצת פחות דרמטי. ועדת התזונה האמריקאית, זו שמכתיבה בפועל איך אמורה להיראות הצלחת של מאות מיליוני אנשים, היא משהו בין צוות פיתוח ל־open source של בריאות הציבור: המלצות, עדכונים, "גרסאות" חדשות של מהי דיאטה מאוזנת. אלא שבניגוד לעולם הקוד, לא כל הבאגים כאן שקופים. ברגע שתעשיית האלכוהול נכנסת לתמונה – ועוד דרך חוקר שמקבל ממנה כסף – השאלה מי באמת כותב את השורה הבאה בקוד הדיאטה הלאומי, הופכת לפחות תיאורטית ויותר אישית.

כשחוקר עם קשרים לתעשיית האלכוהול נכנס לחדר

לכאורה, זה עוד מינוי טכני: עוד חוקר, עוד מומחה, עוד כיסא סביב השולחן שבו מגבשים קווים מנחים רשמיים לדיאטה ולבריאות בארה"ב. אבל מאחורי הכיסא הזה עומדת תעשייה ששווה מאות מיליארדי דולרים בשנה, ושיש לה אינטרס ברור מאוד: שהמסר לציבור לגבי אלכוהול יהיה, בואו נאמר, לא עוין מדי. כשאותו חוקר מגיע עם קשרים עסקיים ידועים לתעשיית האלכוהול, כל שורה שהוא כותב לגבי "צריכה מתונה" או השפעה על דיאטה בריאה, כבר לא נקראת רק דרך העדשה המדעית. היא פתאום נבדקת כמו תנאי שימוש באפליקציה שאנחנו לא בטוחים אם קראנו עד הסוף: מי כתב, מי שילם, ולמי זה משתלם.

במבט ראשון זה נשמע ציני מדי. הרי מדע הוא מדע, לא? ועדיין, מחקרים מהשנים האחרונות הראו שכשחוקרים ממומנים על ידי תעשיות מסחריות – בין אם זה אלכוהול, סוכר או מזון מעובד – ההמלצות שלהם נטו להיות רכות יותר כלפי המוצר שמממן אותם. זה לא חייב להיות מושחת, זה יכול להיות פשוט אנושי: כשאתה חי שנים בתוך עולם מסוים, הוא מחלחל גם לאיך שאתה רואה את הדיאטה "הנכונה".

אמריקה שותה, והדיאטה מותאמת לזה – או להפך?

ארה"ב היא לא מדינה שחסרה לה אלכוהול. אחוזים גבוהים מאוד מהבגירים מדווחים על שתייה קבועה, חלקם על שתייה כבדה, והמספרים רק עולים בשנים האחרונות. זה קורה במקביל לשיח אינסופי על דיאטה בריאה, טרנדים כמו דיאטת קטו, דיאטת פליאו, צום לסירוגין, וגם ניסיונות לנסח מחדש מה זה “משקה אחד ביום”. כשהמועצה שמנסחת את ההנחיות הרשמיות לדיאטה ולתזונה בארה"ב כוללת אדם שמקושר כלכלית לתעשייה שנהנית מכל לגימה, עולה שאלה כמעט מתמטית: האם הנתונים על צריכת אלכוהול מותאמים להמלצות, או שההמלצות מחליקות כדי להתאים לנתונים?

זה לא רק עניין של כוס יין בערב. דיאטה יומית, זו שכוללת אוכל, שתייה, הרגלי חיים – היא האלגוריתם שמנהל את הבריאות שלנו. ברגע שמכניסים לתוך האלגוריתם משתנה עם אינטרס כלכלי ברור, כל שאר המשתנים מתעוותים קצת. קצת פחות דגש על נזקי שתייה, קצת יותר דיבור על “צריכה מתונה” ואולי אפילו משפטים נוסח “ייתכן שלשתייה מתונה יש יתרונות בריאותיים” – משפטים שכבר ראינו בעבר, ושמתיישבים מעולה עם קמפיין שיווקי, פחות עם דיאטה בריאה באמת.

דיאטה, אלכוהול ונתונים – לא רק עניין של קלוריות

כשמדברים על דיאטה ואלכוהול, השיחה בדרך כלל נתקעת באזור הקלוריות: “בירה זה כמו לחמנייה”, “קוקטייל זה כמו קינוח”. אבל האמת טיפה פחות צבעונית ויותר כבדה. צריכת אלכוהול כרונית משפיעה על כבד שומני, על איזון הורמונלי, על איכות שינה, על נטייה להשמנה סביב הבטן – וגם על היכולת שלנו להתמיד בדיאטה לאורך זמן. אחרי שני משקאות, הגבולות שלנו מול פיצות, חטיפים ומתוקים נעשים דקים יותר. כך ששאלת האלכוהול בדיאטה לא מתחילה ולא נגמרת במספרים על תווית. היא קשורה למעגל שלם של הרגלים, בחירות, ואיך אנחנו מרגישים עם הגוף שלנו יום אחרי.

כשהתזונה הופכת למוצר – והמדע לקמפיין

בעולם הטכנולוגי כבר התרגלנו לזה: אם מוצר הוא "חינמי", כנראה שאנחנו המוצר. בעולם הדיאטה זה דומה: אם ההמלצות האחרונות על דיאטה נראות נוח מדי לתעשייה מסוימת – סוכר, משקאות ממותקים, אלכוהול – שווה לבדוק מי שילם על המחקר שמאחוריהן. תעשיית האלכוהול, כמו תעשיית המזון המעובד, הבינה מזמן שהקרב על דעת הקהל לא מתרחש רק בפרסומות בטלוויזיה אלא גם בתוך מאמרים מדעיים, המלצות רשמיות והנחיות דיאטה. מספיק להחליש טיפה את הטון, או לשלב משפט קטן על “יתרונות אפשריים”, כדי שהמסר הכולל יהיה פחות מאיים.

מהצד השני, אנחנו כצרכנים רגילים לקבל את המידע הזה כמובנה מאליו. כמעט אף אחד לא יושב לקרוא את מסמכי הוועדה שמנסחים את קווי היסוד לדיאטה הלאומית, בדיוק כמו שכמעט אף אחד לא קורא Terms of Service עד השורה האחרונה. ואז, אחרי כמה שנים, זה הופך לנורמה: “מותר שני משקאות ביום”, “דיאטה בריאה יכולה לכלול אלכוהול במידה מתונה” – ואנחנו לא תמיד זוכרים לשאול מי הרוויח מההגדרה של “מתונה”.

ההיבט הפסיכולוגי: איך אלכוהול נכנס לחיי היומיום של הדיאטה

אחד הדברים שפחות מדברים עליהם הוא המקום הרגשי. אלכוהול הוא לא רק משקה, הוא טקס. סוף יום, מפגש חברים, שבת עם חברים, "לחיים" באירוע, בירה אחרי העבודה. כשדיאטה נכנסת לחיים שלנו, היא בדרך כלל נלחמת באיזו פינה של הרגלים – ובהרבה מקרים, האלכוהול נמצא שם. אם ההמלצות הרשמיות משדרות לנו שהכול בסדר, שמדובר כמעט בחלק טבעי מדיאטה מודרנית, הרבה יותר קשה לשים סימן שאלה. וכשהשאלה לא נשאלת – השינוי גם לא מגיע.

ואיפה אנחנו בתמונה? ישראל, דיאטה ואלכוהול

קל לחשוב שזה “סיפור של אמריקאים”, אבל ישראל היא לא מגרש אחר לגמרי. מצד אחד, אנחנו מתגאים ב"דיאטה ים תיכונית", יותר ירקות, שמן זית, פחות מזון מעובד – לפחות בתיאוריה. מצד שני, צריכת אלכוהול כאן נמצאת בעלייה, במיוחד בקרב צעירים, ותרבות ה"דרינק אחרי העבודה" זולגת גם לכאן, כמו הרבה הרגלים שמיובאים מסדרות סטרימינג ולאו דווקא מהתחדשות בריאותית.

למרות שמשרד הבריאות בישראל לא מעתיק אוטומטית את ההנחיות האמריקאיות, הוא בהחלט מושפע מהשיח העולמי על דיאטה ותזונה. כשבארה"ב נוצר מסמך רשמי שמרכך את הקשר בין אלכוהול לבין סיכונים בריאותיים, יש לזה אפקט גלובלי. ארגוני בריאות, דיאטנים, כתבות בעיתונות – כולם מסתמכים על "מה אומרות ההנחיות". אם ההנחיות מתיישרות יותר מדי לפי הנוחות של תעשיות האלכוהול ופחות לפי טובת הדיאטה של הציבור, הגל הזה מגיע גם אלינו, אפילו אם באיחור של כמה שנים.

דיאטה ישראלית, דילמות גלובליות

במובן הזה, הסיפור האמריקאי הוא מראה. גם כאן, הצרכן הישראלי מקבל שפע של מסרים סותרים: מצד אחד כתבות על דיאטה, מדיאטת חומוס ועד דיאטת חלבונים, ומהצד השני קמפיינים צבעוניים לאלכוהול "איכותי", יינות בוטיק, קוקטיילים “קלילים”. האיזון בין השניים לא קורה לבד – הוא תוצאה של אינטרסים, כסף, רגולציה, ובעיקר – שקיפות, או היעדרה.

שאלת השקיפות: מי מממן את המדען שמחליט על הדיאטה שלי?

בעידן שבו אנחנו בודקים כל אפליקציה אם יש לה tracking או לא, כמעט מוזר שאנחנו לא בודקים מי מממן את מי שמנסח את הדיאטה הלאומית. המינוי של חוקר עם קשרים לתעשיית האלכוהול לוועדת התזונה האמריקאית חשף בדיוק את הסדק הזה: הציבור מצפה שהמדע יהיה נקי, אבל המערכת הכלכלית שסביבו הרבה פחות סטרילית.

ארגוני בריאות ו־NGOs בארה"ב כבר הרימו דגל אדום. הם דרשו שקיפות מלאה על קשרים עסקיים, פרסום מפורט של מקורות מימון, ואפילו השעיה של מומחים במקרים שבהם האינטרס מסחרי ברור מדי. זה לא מאבק נגד מדענים – זה מאבק נגד מצב שבו תעשייה עם אינטרס כלכלי מובהק משפיעה על ההגדרה הרשמית של דיאטה "בריאה".

לא לנקות את השולחן – לנקות את האינטרסים

חשוב להבהיר: אף אחד לא מצפה שמומחה יגיע מריק מוחלט. אנשים עובדים, חוקרים, משתפים פעולה עם גופים שונים – ככה המדע מתקדם. הבעיה מתחילה ברגע שהקשר העסקי יכול להעצים או לרכך מסר שנוגע ישירות לבריאות הציבור. אם אותו חוקר, שמחובר לתעשיית האלכוהול, ימליץ מחר על גבול "גמיש יותר" לצריכה היומית, או יציג דיאטה שכוללת אלכוהול כמרכיב כמעט ניטרלי – איך נדע שזה באמת נובע מניתוח נטול פניות? בלי מנגנוני שקיפות חזקים, אנחנו בעצם מבקשים מהציבור לסמוך בעיניים עצומות.

דיאטה כקוד פתוח: איך אפשר בכל זאת לשמור על אמון?

אולי הדרך הכי טובה לחשוב על זה היא כמו על פרויקט קוד פתוח: אם יש קהילה שבודקת, מסתכלת על ה־commits, עוקבת אחרי מי שינה מה ומתי – יש יותר אמון. ברגע שהקוד סגור, או שברור שיש תורמים עם אינטרס כלכלי חזק אבל לא רואים את הידיים שלהם, משהו נשבר. גם דיאטה לאומית, בין אם בארה"ב או בישראל, צריכה להתנהל כאילו היא על GitHub ציבורי: הצגת מקורות המימון של כל מחקר, גילוי נאות ברור של קשרים עסקיים, ועדות עצמאיות שמצליבות נתונים. לא לנקות את הדיון מהמורכבות, אלא להפוך אותו לגלוי.

מה זה אומר על הדיאטה האישית שלי?

בסופו של דבר, רובנו לא מתכוונים לשבת ולקרוא מסמכים של ועדות תזונה. אבל כן אפשר לעשות משהו פשוט יותר: להתייחס להמלצות רשמיות על אלכוהול בדיאטה כנקודת מוצא, לא ככתובת אחרונה. אם ההמלצה אומרת “עד משקה אחד ביום” – זה לא חוזה, זה גבול עליון, וגם הוא לפעמים נכתב בעולם שמושפע מאינטרסים. מי שנמצא בתהליך ירידה במשקל, מי שמתמודד עם מחלות כרוניות, או פשוט רוצה דיאטה מאוזנת יותר – יעשה טוב אם ישאל את עצמו לא רק כמה קלוריות יש בכוס, אלא גם איך האלכוהול משפיע על ההתנהגות, על השינה, על החשק לזוז, על החלטות קטנות לאורך היום.

טבלה: עיקרי הדיון – דיאטה, אלכוהול והמלצות רשמיות

שאלות ותשובות: דיאטה, אלכוהול ומה שביניהם

שאלה 1: האם כוס יין אחת ביום יכולה להיות חלק מדיאטה בריאה?

תשובה: תלוי את מי שואלים, ותלוי באיזה הקשר. יש מחקרים שמצאו קשר בין צריכה מתונה של יין אדום לבין מדדים בריאותיים מסוימים, אבל חשוב לזכור שני דברים. קודם כול, רבים מהמחקרים האלו מומנו או הושפעו מתעשיות שיש להן אינטרס. דבר שני, זה ממוצע סטטיסטי – לא המלצה אישית. אם אתה או את בתהליך ירידה במשקל, מתמודדים עם נטייה להתמכרויות, או עם מחלות לב וכבד – מה שנקרא "כוס יין בריאה" עבור אוכלוסייה כללית, יכול להיות פחות נכון עבורכם. דיאטה טובה היא קודם כול מותאמת אישית, לא לסיסמה בפרסומת.

שאלה 2: למה בכלל חשוב לי לדעת מי מימן את המחקר על דיאטה ואלכוהול?

תשובה: כי מימון משפיע על שאלות המחקר, על מה מודדים, ועל מה פחות מדגישים. זה לא אומר שכל מחקר שמומן על ידי תעשיית האלכוהול הוא לא אמין, אבל זה כן אומר שכדאי לראות את התמונה המלאה. אם רוב המחקרים הטובים והחזקים שמהם נגזרות המלצות דיאטה מגיעים מגופים שיש להם אינטרס מסחרי, יש סיכוי שהמסקנות יהיו רכות יותר כלפי המוצר. כשמדובר באלכוהול – מוצר שמוגדר גם כקרצינוגן (מעלה סיכון לסרטן) וגם כגורם סיכון למחלות אחרות – זה פחות מקום לפשרות.

שאלה 3: איך דיאטה עם אלכוהול משפיעה על היכולת שלי לרדת במשקל?

תשובה: אלכוהול מביא איתו לא רק קלוריות. הוא משפיע על שיקול הדעת, על החשק למתוק, על רמת העייפות. אחרי ערב שתייה, הרבה יותר קשה לקום בבוקר לאימון, ובדרך כלל גם פחות אכפת לנו אם אכלנו קצת יותר בלילה. במילים אחרות, אלכוהול יכול להכניס "רעש" לכל מערכת הדיאטה. גם אם מבחינת המספרים צרכת רק 150–200 קלוריות ממשקה, השפעת השרשרת – עוד חטיף, עוד ביס, פחות תנועה – יכולה להיות הרבה יותר משמעותית.

שאלה 4: האם אפשר לסמוך על ההנחיות הרשמיות לדיאטה ותזונה?

תשובה: "לסמוך" זו אולי מילה קצת גדולה. ההנחיות הרשמיות לדיאטה הן נקודת מוצא טובה, כי הן בכל זאת מבוססות על גוף ידע גדול, על רופאים, דיאטנים ומדענים. השאלה היא עד כמה הן נקיות מהשפעות חיצוניות. הגישה הפרקטית תהיה להשתמש בהן כבסיס, ולהוסיף שכבה של ביקורת: לבדוק מקורות מימון, להקשיב גם לארגונים עצמאיים, ולהבין שהמלצות דיאטה הן לא תורה מסיני, אלא מסמך שמתעדכן, לעיתים גם תחת לחץ של אינטרסים.

שאלה 5: מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה לגבי דיאטה אישית בישראל?

תשובה: שהכוח עדיין אצלכם. גם אם בארה"ב תעשיית האלכוהול מצליחה להשפיע חלקית על השיח הרשמי לגבי דיאטה וצריכת אלכוהול, בסוף זה אתם שמחליטים מה נכנס לכוס, לצלחת, ולשגרה היומית. השיעור העיקרי הוא לא "אל תשמרו על דיאטה לפי ההנחיות", אלא "תשאלו עוד שאלה". תבדקו אם ההמלצה הזו מסתדרת עם הערכים שלכם, עם מצב הבריאות שלכם, ועם איך שהגוף שלכם מרגיש, ולא רק עם אינטרסים של חברה שמוכרת משקה.

מחשבה אחרונה: דיאטה כבחירה מודעת, לא כמשהו שמוכרים לנו

בסוף, כל הסיפור הזה – חוקר עם קשרים לתעשיית האלכוהול, ועדה רשמית, דיאטה לאומית – מתכנס לשאלה אחת: על מי אנחנו סומכים כשאנחנו מחליטים מה לאכול ולשתות. אפשר לבחור להאמין שכל החלטה שמגיעה מגוף רשמי היא אובייקטיבית לחלוטין, ואפשר להכיר בזה שהעולם מורכב יותר: מדע, פוליטיקה, כסף, לובי – וגם אנחנו, עם ההרגלים הקטנים שלנו, והחיפוש אחר דיאטה שתהיה לא רק "נכונה" אלא גם אפשרית לחיים אמיתיים.

אולי המהלך הבריא ביותר הוא לא להילחם בהנחיות, אלא לאמץ לעצמנו גישה קצת יותר טכנולוגית: לראות בכל המלצה על דיאטה "גרסת בטא". משהו שאפשר להשתמש בו, אבל תמיד להשאיר לעצמנו מרחב לעדכונים, לתיקונים, לשאלות. ובעיקר – לזכור שאלכוהול הוא לא עוד שורה קטנה בתפריט הדיאטה, אלא רכיב עם כוח גדול מאוד. גם על הגוף, וגם על מי שמנסה לשכנע אותנו שהוא לא כל כך נורא.